ראשית, תרשה לי להסיר את הספקות. אני מאוד רוצה ומתכוון להילחם עד הסוף על העלייה. אם אני מסוגל, נראה מחר ואני מקווה מחרתיים. את אי היציבות שלי ניתן לתרץ בכך שאימנתי צעירים, ובהמשך גם הרכז שלי הצטרף. איכשהו הצלחתי לשלב בין האימונים למשחקים ולסיים במקום הראשון בבית, ואפילו בפלייאוף לא ירדתי מהתוכנית. הגעתי למשחק הראשון במצב לא אופטימלי, אז העדפתי לצבור התלהבות, לעשות עוד אימון מוצלח, לשמור את הדקות ולהגיע לצמד המשחקים המכריעים במצב הכי טוב שיכול להיות. אם זה יספיק, יותר מאשמח. אם לא, אז כנראה שלא מגיע לי ואאחל לשארפ המון בהצלחה בליגת העל.
באשר לליגת העל ובכלל, יש תחושה שהמשחק מאבד עניין. אם בעבר היו דיונים רבים, לעיתים סוערים, היום הכל באיזי, קבוצות בכירות פורשות וכו'. יחד עם זאת, לא הכל שחור. יש לנו תופעה שכל מנג'ר יכול רק לחלום עליה, קבוצה שהצטרפה
רק לפני 8 עונות ושוברת את כל השיאים ומשכתבת את ספרי ההיסטוריה. פשוט בית ספר לאיך הקבוצה צריכה להתנהל. אחרי שרק לפני 2 עונות היא עלתה לליגת העל, היא הדהימה את האלופה הנצחית של קני ולקחה לה את הגביע. והעונה עשתה זאת שוב בפלייאוף בצורה מאוד משכנעת, והפעם זאת כבר לא הייתה הפתעה. מאחל לענברים לזכות באליפות כי הכי מגיע להם!
להתראות מחר!